מתודולוגיה  של הערכות שווי -  קיימות מספר שיטות מקובלות בהערכת שווי חברות ועסקים -  שיטת העסקאות הדומות, שיטת היוון תזרימי המזומנים, שיטת המכפיל ושיטת השווי הנכסי. 

שיטת העסקאות הדומות    - בגישה זו שווי הפירמה מתבסס  על המחיר בפועל של עסקאות דומות שבוצעו בשוק, בין קונה מרצון ומוכר מרצון, בסמוך (ככל הניתן) למועד הערכת השווי.  בשיטה הזו יש לאתר ולבחון עסקאות  שנעשו בחברות ועסקים דומים/ קרובים עד כמה שניתן בתחום הפעילות, מאפיינים תפעוליים, היקף הפעילות ובנתונים פיננסיים. על פי שיטה זו יש לאתר עסקאות המתייחסות לעסקים בעלי מאפיינים תפעוליים הדומים לחברה/ עסק המוערך. לאחר מכן, יש להשוות בין היקפי פעילות העסקים ולגזור את שווי העסק באופן יחסי ו/או על פי מכפיל הרווח המייצג / הממוצע שנגזר מהעסקאות הדומות.

גישת ההשוואה לעסקאות דומות מבטאת את המצב ב"שטח", על פי עסקאות שנעשו בזמן האחרון,  ומכאן יתרונה. היא נשענת על תמורה כלכלית אמיתית ששילם הקונה וקיבל המוכר. היא לא דורשת, בדומה לגישות השווי האחרות, התבססות על מגמות עתידיות ושימוש באומדנים והערכות בנוגע לצמיחת העסק, רווחיות  העסק, שיעורי היוון ועוד.

עם זאת, לשיטה זו יש חסרונות ומגבלות – קיים קושי בפועל לאתר עסקאות דומות, ומעבר לכך – אין עסקה אחת דומה לרעותה; אין חברה אחת דומה לחברה אחרת. לכל חברה וכל עסק יש מאפיינים בלעדיים וספציפיים לו, יש אמנם קווי דמיון בין חברות באותו ענף, אבל נדיר יחסית למצוא עסקאות של חברות עם היקף פעילות, נתונים פיננסים, מודל עסקי ודפוס פעולה דומה לחברה המוערכת. מעבר לכך, חיסרון נוסף של שיטת העסקאות הדומות הוא ששווי של עסק הוא בעיני המתבונן. מעריך השווי קובע את הערכות השווי בהתבסס  על נתוני החברה, הענף, המשק, והערכות ואומדנים שונים, ללא התייחסות לעסקה כלשהי, ללא התייחסות לתכנונים עתידיים של רוכש ספציפי. אלא שלרוכש פוטנציאלי , העסק יכול להיות שווה יותר מכיוון שיכולות להיות סינרגיות שיביאו את ערך הגוף הממוזג (הרוכש והנרכש) לגבוה מערך החלקים. כלומר, רוכש אסטרטגי יכול לשלם פרמיה (ואפילו משמעותית) על שווי העסק מכיוון שהוא עשוי ליהנות מרווחים עתידיים, כתוצאה מסינרגיה בשיווק ובמכירות, לצד התייעלות וחיסכון בהוצאות. במצב זה, התבססות על עסקאות דומות עשויה להיות מוטה כלפי מעלה – העסקה הדומה תבטא שווי גבוה כתוצאה מסינרגיה צפויה, בעוד הערכת השווי מתעלמת מעסקת רכישה ומסינרגיות עתידיות.         

שיטת שווי שוק  -  בבורסה בת"א מעל 500 חברות נסחרות, בעולם רבבות חברות  ששווים נקבע בבורסות בין קונים מרצון ומוכרים מרצון. השווי בשוק, במידה והסחירות מספקת (אינה שולית ואקראית) הוא העוגן/ הבסיס לקביעת שוויה של החברה.אמנם, השוק לא תמיד מבטא ומשכלל את כל הפרמטרים הכלכליים הרלבנטיים לחברה; השוק נוטה לתנודתיות גבוה, השוק תלוי בנתונים כלכליים, בטחונים, ומושפע  מאלמנטים פסיכולוגיים. אבל, כבסיס להערכת השווי של חברה ספציפית יש להתייחס לשווי החברה בשוק.

השווי בשוק מספק אינדיקציה ברורה וחזקה גם לחברות שאינן נסחרות. בהינתן מכפילי רווח הנגזרים מהשווי בשוק של חברות נסחרות, ניתן לקבוע את הנתונים המתאימים לכל ענף וענף, ולהסיק גם על התמחור של החברות שאינן נסחרות. אלא שכאן יש לעשות מספר התאמות שתלויות בגודל הפירמה/ עסק – ככל שהעסק קטן יותר הוא מסוכן יותר ולכן יוערך בדיסקאונט לעומת החברה הגדולה (דיסקאונט שיתבטא במכפיל רווח נמוך יותר או שיעור היוון גבוה יותר – ראו בהמשך); כמו כן, חברה/ עסק שלא נסחר בבורסה, מקבל לרוב דיסקאונט  שמיוחס לחוסר נזילות של בעלי המניות – בעוד שבחברה נסחרת ניתן להפוך את המניות בכל רגע נתון (לפחות ברמה תיאורטית), אזי בחברה שאינה נסחרת, במקרים רבים, קשה להנזיל את המניות (להופכם למזומנים).

שיטת היוון זרמי מזומנים עתידיים  - בשיטת היוון תזרימי המזומנים (DCF – Discounted Cash Flow )  יש להעריך את ביצועי הפירמה מספר שנים קדימה; להעריך את שיעור הצמיחה של הפירמה, להוון את כל תזרימי המזומנים וכך מגיעים לשווי הפעילות של הפירמה. שווי הפעילות בתוספת נכסים פסיביים (שאינם תפעוליים) ונכסים פיננסים נטו (או התחייבויות פיננסיות נטו) הוא שוויה של הפירמה. בשיטה זו יש לייסד תחילה תחזית של תזרימי מזומנים תפעוליים (תחזית למספר שנים קדימה); בשלב הבא יש לקבוע את שיעור הצמיחה  לאחר שנות התחזית והכנת שנה מייצגת, לקבוע את שיעור ההיוון של תזרימי המזומנים; לחשב את הערך הנוכחי של תזרימי המזומנים התפעוליים; לחשב את ערכם של הנכסים וההתחייבויות הלא תפעוליות, ובשלב האחרון – לחשב את שוויה של החברה (ערך נוכחי של תזרימי המזומנים בתופסת שווי הוגן של נכסים פסיביים נכסים/התחייבויות פיננסיות.

מעריך השווי, בשיטת היוון תזרימי המזומנים, מתרגם למעשה את הרווח לתזרים. לצורך כך, מעריכים את הרווח התפעולי לאחר מס בשנים הבאות; מורידים מהרווח התפעולי לאחר מס את הגידול בהון החוזר התפעולי (מוסיפים במידה ויש קיטון בהון חוזר תפעולי); מוסיפים את הוצאות הפחת ומורידים את ההשקעות הצפויות. כך מתקבל תזרים מזומנים נטו לכל אחת מהשנים הבאות. תזרים זה מהוון (בעזרת נוסחת גורדון) לערך התפעולי של הפירמה.

אומדנים קריטיים בשיטת היוון תזרימי המזומנים הם -  שיעור הצמיחה של הפירמה ומחיר ההון הממוצע של הפירמה (Weighted Average Cost Of Capital,   WACC) שמבטא את ממוצע מקורות המימון של החברה.

מחיר ההון מתבטא בנוסחא -    WACC=Ke*E/V+Kd*(1-T)*D/V

E  - הינו ההון העצמי במונחי שווי שוק; D  - הינו שווי השוק של החוב הפנקסני; V  שווי השוק של כלל מקורות המימון של החברה;  Ke  -  הינו שיעור התשואה הנדרש על ידי בעלי מניות ברמת סיכון דומה; Kd  - הינו מחיר החוב; T  - שיעור המס החל על החברה.  

חישוב התשואה על ההון העצמי -  Ke=Rf+β*(Rm-Rf)

Rf  - הינו שיעור הריבית חסרת הסיכון;β  - מקדם הסיכון היחסי; (Rm-Rf)  - הינה פרמיית הסיכון הממוצעת, פרמיה זו נקבעת כהפרש בין תשואת השוק לבין הריבית הריאלית חסרת הסיכון 

שיטת מכפיל הרווח  - מכפיל הרווח בחברות נסחרות מוגדר כשווי השוק של החברה מחולק ברווחיה. מכפיל הרווח מבטא בחישוב גס את משך החזר ההשקעה – את מספר השנים שייקח למשקיע להחזיר את השקעתו.  על פי שיטת מכפיל הרווח, מעריכים חברות על פי המכפיל הענפי המייצג שלהן. כלומר,  שווי חברה מסוימת (ציבורית או פרטית) ייגזר מבסיס יחס המכפיל הממוצע בענף בו היא פועלת. מעריך השווי מחשב מכפיל רווח ענפי לענף של החברה הנבדקת והמכפיל  המתקבל הוא הבסיס להערכת שוויה של החברה המוערכת, כאשר על המכפיל המתקבל יש לערוך התאמות שקשורת לסיכונים ולמאפיינים הייחודים של החברה (לרבות התייחסות לגודל של החברה, להיותה נסחרת או פרטית, לסיכונים תפעוליים , למבנה ההון, להיות החברה חברת צמיחה או חברה יציבה, לתלות של החברה בבעלי השליטה ובמנהליה ועוד).בגישת מכפיל הרווח מתייחסים לרווח הנקי או לרווח התפעולי (שזו הגישה המדויקת יותר שכן היא מנטרלת "רעשים" שאינם תפעוליים).

שיטת הערך הנכסי הנקי  -  שיטת הערך הנכסי הנקי (NAV- Net Asset Value ) היא שיטה מקובלת להערכת חברות אחזקה וחברות נדל"ן. בשיטת הערך הנכסי יש למעשה להצמיד לכל שורה ושורה במאזן את שווייה ההוגן – להעריך את השווי הכלכלי של כל הנכסים (אחזקות בחברות בת, נדל"ן להשקעה, רכוש קבוע ועוד).כך למעשה, מתקבל הערך הכלכלי של נכסי החברה. מזה יש להוריד את התחייבויותיה (ובמידת הצורך התחייבויות נוספות לא מתבטאות במאזני החברה) וכך מתקבל הערך הנכסי הנקי. שיטת הערך הנכסי מתאימה גם לעסקים בקשיים, עסקים בפירוק, עסקים מפסידים שכן דרך השיטה הזו ניתן להעריך כמה בעלי השליטה יקבלו עם הסגירה/ פירוק. במצב כזה, שאין צפי לרווחים ותזרימים עתידים, העסק אינו שווה בזכות התזרימים בשנים הבאות, אלא בזכות נכסיו נטו.